חזרה לרכיבת שטח אחרי ניתוח בקרסול אינה עניין של תחושת "מוכנות" בלבד. הגוף חייב לעבור התאוששות תפקודית מלאה, והבנה של הסימנים הפיזיים, הרגשיים והתנועתיים היא קריטית. הניסיון שלי מראה שרבים ממהרים לחזור לפעילות לפני שהגוף בשל באמת לכך — מה שעלול להוביל לפציעות חוזרות או להחמרת המצב הקיים.
בישראל, חובבי רכיבת השטח מרבים לצאת למסלולים קשוחים, מלאי מהמורות, עליות וטכניקות שמצריכות שליטה קפדנית בגוף. רק התאוששות אמיתית תוכל לאפשר חזרה מלאה ובטוחה. בחלק גדול מהמקרים, הסימנים לכך שהקרסול עדיין לא מוכן יתגלו דווקא בזמן רכיבה — כשכבר מאוחר מדי.
יש כמה סימנים ברורים שמעידים על כך שהקרסול טרם החלים. הראשון הוא כאב שמופיע במהלך פעולות יומיומיות כמו ירידה במדרגות או הליכה מהירה. סימן שני הוא טווח תנועה מוגבל, שבו הקרסול לא מצליח להתכופף או להתרומם בצורה חופשית.
בנוסף, יציבות היא מדד משמעותי. אם אתם מרגישים שהקרסול "בורח" לכם או שאיבדתם שיווי משקל בקלות, ייתכן שמנגנוני הייצוב סביב הקרסול עדיין לא חזקים מספיק. חשוב לזכור שלרכיבת שטח נדרשת רמת שליטה גבוהה ביציבות ובקואורדינציה.
תסמין נוסף שעלול להעיד על מוכנות ירודה הוא תחושת עייפות מקומית מהירה. אם אחרי צעידה של 10-15 דקות מורגשת שריפה בקרסול או צורך עז להוריד את הנעל ולנוח – כנראה שהאזור עדיין נחלש.
לא פחות חשוב לבדוק האם שרירי השוק התחתונה התחזקו בעקבות פיזיותרפיה. לפעמים הקרסול מחלים נקודתית, אבל השרירים התומכים עדיין חלשים. זו בעיה שיכולה להוביל לעומסים במקום לא נכון בזמן הרכיבה.
לקראת חזרה לרכיבת שטח, הגוף צריך לעבור סדרה של אימונים ייחודיים. שלב ראשון הוא עבודה על גמישות הקרסול, במיוחד תנועות סיבוב והטיה הצידה. הפיזיותרפיסטים בישראל ממליצים לבצע זאת דרך תרגילים מתקדמים עם גומיות התנגדות וסולמות שיווי משקל.
בשלב הבא נכנסת לתמונה חיזוק השרירים הסובב את הקרסול – כולל הטיביאליס האנטריורי, הפרוניאלים והגסטרוקנמיוס. רק לאחר שהזרימה הדינמית של הרגל החוזרת לרכיבה תקינה, אפשר להתחיל לשלב תרגילי קואורדינציה על משטחים לא יציבים, כמו כרית שיווי משקל או בוסו.
גם חזרה לרכיבה עצמה חייבת להיות מדורגת. אני ממליץ להתחיל מסשנים קצרים מאוד בשטח שטוח ככל האפשר עם עצירות מרובות — רק כך תוכלו לבדוק בפועל איך הגוף מגיב בזמן אמת. מומלץ גם להתחיל עם רכיבה על טרקטורון של ימאהה כדי להפחית עומסים ולבדוק איך תנועות הקרסול מגיבות לדרך.
לפני שחוזרים לשטח, ניתן לבצע מספר בדיקות פיזיות עצמאיות שיעידו על המוכנות. אחת הנפוצות היא בדיקת "Single Leg Balance" – עמידה על רגל אחת למשך 30 שניות בעיניים עצומות. אם אתם מצליחים לעבור את הבדיקה בלי לאבד שיווי משקל או לנוע הצידה – זה סימן טוב.
בדיקה נוספת היא "Heel Raise Test" – עמידה והתרוממות על קצות האצבעות 15 פעם ברצף. אם אתם מצליחים להשלים זאת בצורה סימטרית בשתי הרגליים, כנראה שהכוח חזר לרמה תפקודית.
לבסוף, אחת ההבחנות החשובות: היכולת ללכת מהר, לבצע ריצה קלה, לקפוץ קלות – בלי כאב או נוקשות לאחר מכן. חשוב לא לבדוק רק תוך כדי ביצוע, אלא גם מה קורה שעה וכמה שעות אחרי. תגובת הגוף המאוחרת היא מדד לא פחות חשוב.
לא מעט רוכבים שחבו פציעות – גם אם עברו שיקום פיזי טוב – מתקשים לחזור נפשית לרכיבה. הפחד מנפילה, תחושת זהירות-יתר ותפיסת סיכון גבוהה מדי עלולים לפגוע בביצועים ובחוויה מהרכיבה.
אני ממליץ להעזר בהדרכה מקצועית ובחשיפה הדרגתית לגירויים. התחילו ברכיבה לצד מדריך או קבוצת רכיבה איטית. תנו לעצמכם מקום לחזור בהדרגה גם לתחושת הביטחון, לא רק ליכולת הפיזית.
אפשר גם לשלב עזרים שעוזרים בשליטה – לדוגמה מגני קרסול נשלפים או תומכים אנטומיים לנעליים. בנוסף, רכיבה על טרקטורון של אקסס יכולה לשמש שלב ביניים למעבר בין השיקום לחזרה לרכיבת שטח מלאה.
רכיבה טכנית על סינגלים בראש העין תדרוש מהקרסול ביצועים אחרים לעומת רכיבה חופשית בחולות ניצנה. קחו בחשבון את סוג השטח, אורך המסלול ועוצמת הרטט שמועברת דרך הבלמים והדוושות אל הקרסול. בעומסים גבוהים מדי, הקרסול ישדר סימני עייפות – ולעיתים אף התנפחות מאוחרת בלילה.
אם אתם רוכבים על דו-גלגלי או טרקטורון – בדקו את מיקום הרגליים והעומס על הקרסול
שימוש ברפידות שיכוך ובמדרסים תומכים יקטינו עומסים חוזרים
יש להעדיף נעליים סגורות עם קשירה הדוקה שמייצבות את הקרסול
בחירה נכונה של הציוד תשפיע ישירות על מהלך השיקום וסיכון לפציעה חוזרת
טיפ נוסף מהשטח — תעדו את תהליך החזרה לרכיבה. ע"י תיעוד ותזכורות לאופן שבו הרגשתם אחרי כל רכיבה, תוכלו להבין אם אתם מתקדמים או דווקא יוצרים עומס שדורש התאמות. הניסיון המקצועי שלי מלמד שזה כלי מעולה גם להניע תהליך וגם לזכות בפרספקטיבה.
