שברים בקרסול הם פציעות שכיחות בקרב רוכבי באגי וטרקטורונים, בעיקר בגלל מבנה הרכב ואופן הרכיבה. הקרסול סופג עומסי צד קיצוניים בשעת היפוך, התנגשות או נחיתה לא מבוקרת — ובדיוק ברגעים האלו מתרחשים רוב הפגיעות. מדובר בפציעות שעלולות להשבית לתקופות ארוכות, ולכן חשוב לדעת מה גורם להן וכיצד ניתן להימנע מהן.
בניסיון רב בעבודה עם אוכלוסיית הרוכבים בישראל, ראיתי דפוסים חוזרים של פציעות בקרסוליים, כשהמשותף לכולם הוא הקשר בין הרכב לסביבה ולצורת ההתנהלות של הרוכב. חשוב להבין שזוהי לא רק בעיית בטיחות, אלא גם עניין של ידע ותכנון מוקדם.
אחד הגורמים הנפוצים ביותר לפגיעות בקרסול הוא התקפלות פתאומית של הרגל בתוך הרכב בעת היפוך. כאשר הכלי מתהפך, הרגל עלולה להיתקע בין גוף הרכב לקרקע, במיוחד אם הרוכב לא שומר היטב את הרגליים בלב הרכב.
בעיה אחרת היא בלימת פתע במהירות גבוהה. בקרקע בלתי צפויה כמו חול, בוץ או סלעים, בלימה פתאומית או נחיתה בקפיצה עלולה לגרום לרגל להתעקם בזווית לא טבעית ולגרום לשבר — במיוחד בצידי הקרסול, כמו בשבר במאליולוס החיצוני.
רכבי באגי מסוימים מספקים יותר הגנה מבנה מאשר טרקטורונים פתוחים, אך עדיין, גם כאן אם מתרחש היפוך – הסיכון קיים. עבור מי שמשתמש בטרקטור משא לעבודה הכולל תאי נהג מוגנים היטב – הסיכון יורד משמעותית. אבל רוב רוכבי הספורט והפנאי לא משתמשים בהם ביום-יום.
ישנם מספר סוגים עיקריים של שברים בקרסול שהתרחשו בעקבות רכיבה לא בטוחה או תאונות:
שבר בפטיש הפנימי (מדיאל מאליולוס) – נגרם לרוב מסיבוב פנימי קיצוני של הרגל.
שבר בפטיש החיצוני (לטרל מאליולוס) – הנפוץ ביותר, נגרם כשהרגל "בורחת החוצה" בלחץ צדדי.
שבר בי-מליולרי – פגיעה כפולה בשני הצדדים של הקרסול, מחייבת לרוב ניתוח וקיבוע.
שבר טרימליולרי – כולל גם פגיעה עמוקה בעצם האחורית של הקרסול, חמור במיוחד, נפוץ בהתהפכות דרמטית.
במקרים רבים הפציעות מלוות בנזק לרקמות רכות, רצועות ולעיתים אף לעצבוב שסובב את המקום. ההחלמה יכולה להיות ארוכה, עד כדי חצי שנה ואף יותר - תלוי בחומרה ובתגובה המיידית לאחר הפציעה.
ראשית, ציוד מיגון נכון הוא קריטי. שימוש בנעליים גבוהות וחזקות (כמו של רוכבי מוטוקרוס) מפחית בעשרות אחוזים את הסיכון לשבר. הנעליים שומרות את מפרק הקרסול נעול ומונעות תנועה חדה ובלתי טבעית.
שנית, חשוב מאוד להקפיד על תנוחת רכיבה נכונה. רוכבים נוטים לא פעם לפרוש רגליים לצידי הרכב בעת קפיצה או בירידה תלולה — בדיוק פעולה זו גורמת להיתקעות הרגל ולפציעה. יש לשמור את הרגליים צמודות לגוף הרכב ולהשתמש בחגורת בטיחות מלאה בכל נסיעה.
הכרת המסלול והתנאים חשובה לא פחות. רכיבה מהירה בשטח לא מוכר מגדילה את הסיכון להפתעה מסוכנת. כדאי להכין מפה מבעוד מועד, לבדוק תנאי קרקע ולהימנע מהשטח ביום גשום או אחרי גשם כבד, כאשר האחיזה מוגבלת.
טרקטורון חשוף יותר — אין תא נהג, הרגליים חשופות והתנהגות טקטילית (מישושית) של הרוכב עם הקרקע משמעותית יותר. לעומת זאת, באגי מעניק הגנה באמצעות כלוב בטיחות ופסי שלדת אל-פנים. עם זאת, גם בבאגי, אם רגל מחליקה לתוך הרווח בין השלדה לדלת — הפציעה עלולה להיות חמורה.
חלק מהדגמים היעודיים, כמו דגם מיול, כוללים תכונות ייחודיות שמקטינות את הסכנה, למשל גובה מושב מותאם, הגנה סביב הקרסול, ושליטה פחות מאומצת מצד הנהג. המערכת המכאנית של כלים אלה נבנתה לעבודה יומיומית, לא לרכיבה ספורטיבית מהירה — ובכך מסייעת ביצירת סביבה בטוחה יותר לרגליים ולמפרקים.
במקרה של כאב חד, חוסר יכולת לעמוד על הרגל, נפיחות מיידית או שינוי צבע — יש לפנות לטיפול רפואי באופן מיידי. אל תנסו להמשיך לנסוע או ללכת, אפילו לא מרחק קצר. קיבוע זמני, הרמת הרגל ושימוש בקרח יוכלו להקל על המצב עד ההגעה למיון.
הטיפול ברוב המקרים כולל צילום רנטגן או CT, קיבוע בגבס או ניתוח פתוח, תקופת שיקום מורכבת ופיזיותרפיה מאומצת. חשוב לשלב ליווי פיזיותרפי החל מהשלב החריף של הפציעה כדי להשיב תפקוד ולמנוע סיבוכים כגון נוקשות מפרקית.
השקיעו בציוד מיגון איכותי – במיוחד נעליים גבוהות וכפפות.
נהגו ברכב לפי הייעוד שלו – אל תנסו להחיל דפוסי רכיבה של טרקטורון על באגי ולהיפך.
שמרו על הרגליים בתוך הרכב – ובעיקר אל תוציאו אותן החוצה ברגעים של חוסר שליטה.
הקפידו על חגורת בטיחות הדוקה בכל נסיעה – גם בנסיעה איטית בשטח מישורי.
העדיפו מסלולים מוכרים והימנעו מנהיגה לבד – בתקרית שטח, לזמן יש משקל מכריע בטיפול.
המטרה היא להפיק את המיטב מהחוויה המוטורית, אך לעשות זאת מתוך מודעות. שימוש בציוד ובדגמים מתאימים, הקפדה על תנאי שטח נכונים ותגובה אחראית בזמן אמת — הם כלים פשוטים אך אפקטיביים שיכולים למנוע שברים בקרסול ובכך לשמור על הבריאות שלכם לאורך זמן.
